<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"כ</h1>
<h2>דף לה:</h2>
שלא לאכול חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהוא), שמא עירב בו חלב בהמה טמאה. ואין חילוק בין יש בהמות טמאות בבית בין אין בהמות טמאות, וצריך שיהיה הישראל שם בשעה שהתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום דבר ואם אחר כך יוציא ונכנס מותר, ואין חילוק להתיר היכא שחלבו הגוי לצורכוב). א)אומר ר"י מקורביל שאין די בקטן בן [עשר] שנים או י"א שנים לראות לחלוב החלב בבית הגוי, עכ"ל. ב)0ולאפוקי מן המתארחין בבית הגוים ומוצאין חלב שחלבו גוי לצרכו ואוכלין אותו דודאי איסורא קעבדי כיון שחלבו הגוי ולא ראוהו ישראל מתחילת החליבה אסור בכל עניין. בירושלמי קאמר (שביעית פ"ז ה"ד), כללו של דבר כל שאיסורן מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו מדברי סופרים כגון חלב שחלבו גוי ואין ישראל ראהו ובגבינת הגוים מותר לעשות בהם סחורה, ומקשה שם בירושלמי והלא נהגו העולם לעשות סחורה בחמור וגמל ומתרץ למלאכתו הוא גדל, עכ"ל ס"ג (סי' קל"ב). בפרק כל שעה (דף כ"ג) קאמר הצייד שנזדמן לו חיה או עוף ודגים טמאים מותר למוכרן אבל לא יכון מלאכתו לטמאים, וכן גר שנפלו לו בירושה מבית אביו גוי מותר למוכרן לגוים ואין צריך להפקירן. אסור לאדם שיגדל חזיר בתוך ביתו ואין לומר דהא דאסור היינו דווקא לעשות מהם סחורה אבל לגדלו לצורך השומן [למשוח] עורות סלקא דעתך דלישתרי קא משמע לן דאפילו לצורך השומן אסור, עכ"ל התוס' (שם ד"ה אמר קרא).
